היום ראיתי את הצל שלי

בניין הפרלמנט השבדי בשטוקהולם

ההפלגה מהלסינקי לשטוקהולם נמשכה בדיוק 16 שעות וחמישים דקות. השעון כאן בשבדיה מקדים בשעה ואני שוב מזיז את מחוגי השעון שלי אחורה. להפתעתי, השינה בתא הקטן על המיטה הצרה הייתה מצוינת, והתעוררתי בבוקר כולי פצצת אנרגיה להמשך המסע. בלובי הראשי של המעבורת תלוי שלט גדול המבשר ששטוקהולם גשומה, 12 מעלות צלסיוס, וממש ליד השלט מציעים מטריות למכירה. זה כבר עושה לי לא טוב ומעכיר את רוחי, ואכן כשאני מביט החוצה מבעד חלונות המעבורת המשייטת לה לאיטה לאורך החוף השבדי ומאוד בסמוך אליו – אני רואה את הגשם. ועוד איך רואה. כל העניין הזה של הגשם הוא בעצם לא נורא כול כך, וככל שמתנסים בו יותר לומדים להתייחס אליו בחומרה קטנה יותר ולקבלו כחלק בלתי נפרד מהרכיבה כאן. הבעיה המרכזית היא ההתעסקות עם חליפת הסערה. גם ככה כשאני יוצא לרכיבה אני לבוש מסורבל למדי. מעיל החורף העבה והחם, הממוגן ברפידות שתולות בתוכו, מגדיל את נפחי, מעלה את משקלי, הופך אותי למסורבל ומעל לכול למיוזע. לרכיבה עצמה זה לא מפריע אבל לתהליך הלבישה של חליפת הסערה זה מפריע מאוד. השחלת הרגליים לאורך המכנס כשהן כבר נעולות בנעלי הרכיבה היא לא עניין של מה בכך, וגם כשזה מסתיים בהצלחה צריך עדיין להתכופף ולהדק את המכנס אל הרגל, מה שכמעט בלתי אפשרי לאור הסרבול האמור. גם החלק העליון אינו טלית שכולה תכלת, וכשסוף סוף הכול מסוגר ואטום – מפלס הזיעה בשיאו ואני מייחל בכול מעודי למשב הרוח של הרכיבה שתצנן אותי מעט.

בית הכנסת בשטוקהולם

כשיצאתי מבטן המעבורת קידם את פני משב רוח רענן מלווה בגשם קל. הפתעה נעימה. הרכיבה אל בית הפרלמנט השבדי ואל בית הכנסת קצרה וקלה. אומנם יורד גשם, יש בכול זאת תנועה של יום חול ברחובות (שחלקם עשויים ריצוף אבנים הידוע כבר לשמצה), ובכול זאת היה קצר וקל. ניסיתי להיכנס לבית הכנסת אבל אמרו לי באינטרקום שככה סתם אי אפשר ושצריך לחכות לסיור מודרך בשעה 12:00. אצלי השעה 10:30 ולפניי רכיבה של 440 ק"מ היום, בגשם. מיד ויתרתי על הרעיון ויצאתי לדרך דרומה. בעיר עצמה המשיך עדיין לרדת גשם קל אולם כבר ביציאה מהעיר הבחנתי מרחוק בהתבהרויות וראיתי שמיים כחולים. אופטימיות זהירה בקרבי הפכה אט אט, ככל שנמשכה הרכיבה, לשמחה של ממש. פתאום ראיתי יותר שמיים מאשר עננים. פתאום השמש יצאה ואני, אחרי ימים ארוכים, ראיתי את הצל שלי. הרכיבה לאורך כול הדרך הייתה מענגת במיוחד, ואפילו פרקי גשם קצרים פה ושם לא יכלו לקלקל לי את היום. לזה יש להוסיף את העובדה התמוהה שלאורך כל הדרך לא נתקלתי אפילו פעם אחת בצוותי מע"צ מקומיים. דרכים מצוינות שלא מתקנים אותן.

היום 443 ק"מ. מחר בלי נדר אגיע לקופנהגן ואלון בגרמניה.

צפוף בבטן המעבורת

רק חצי שעה לפני הירידה מאפשרים לנוסעים להתחבר אל רכבם

בניין הפרלמנט בשטוקהולם

בית הכנסת בשטוקהולם

רוקד עם התורה. אם הפסל היה מוותר על התמיכה מתחת לרגל הימנית זה אכן היה נראה ריקוד (כשם הפסל)

יום שישי 26.6.2015