24 מדינות האיחוד האירופי: שישי שבת

זיגי ג'ים ואנוכי לפני שנפרדנו

סגן הקייפטן צדק. בשמונה בדיוק הסתיימו הליכי העגינה של האוניה בנמל לאבריון ושלושתנו שמחים וטובי לב הורדנו את האופנועים מהאוניה לפני שמתחילה המולת פריקת המשאיות והמכולות. יודעי דבר אמרו שתוך שעה נוכל לרכוב לדרכינו. "כאן זה לא חיפה" הם הוסיפו בחיוך. נכון, הצדק היה איתם. תהליך המשטרה, המכס וביקורת הגבולות נמשך עד חצות היום. 4 שעות בלבד. כשנגמר הסיפור נפרדנו איש מרעהו בלחיצות יד אמיצות ובחיבוקים, והפלגנו איש לדרכו תוך הבטחה לשמור על קשר.

אל תוך הזיכרון של ה – GPS הטענתי בעוד מועד בארץ את כל כתובות הקצה אליהן אני אמור להגיע במהלך הרכיבה. בתי הפרלמנט, בתי הכנסת ובתי מלון. הרכבתי את המכשיר על התושבת באופנוע, בחרתי את כתובת בית הכנסת באתונה ותוך שעה הייתי שם. בית הכנסת היה סגור ומופקדת עליו שמירה קבועה של מאבטח חמוש היושב בתוך בודקה. הסביר לי שאם ארצה להשתתף בתפילת יום שישי, עלי להביא עימי דרכון ורישיון נהיגה. הודיתי לו, צילמתי את בית הכנסת ומשם פניתי לבנין הפרלמנט. רכיבה של 15 דקות ואני שם.

בנין הפרלמנט היווני

הבנין גדול ומרשים מאוד וערב רב של תיירים ומקומיים פוקד אותו ללא הרף. גם שתי הפגנות של עשרות אנשים קולניים נושאי שלטים צועדות ברחבה. שני זקיפים קפואים עומדים על המשמר כשעשרות תיירים עומדים בתור מוקפד כדי להגיע ולהתייצב לצד הזקיף הקפוא לצילום של מזכרת. בשעה 14:00 התחיל טכס חילופי המשמרות כשבסך הכול הם מתחלפים ביניהם בעמדת הקיפאון האישית ועושים זאת בתרגולת של צעידה צבאית, פניות חדות, תרגילי הכתף והצג עם הנשק וברצינות רבה. מגוחך לגמרי בעיני.

השעה 14:30 ואני מתלבט האם לרכוב אל בית המלון בקאטריני מרחק 450 ק"מ מכאן. אילו התחלתי את היום בשעת בוקר סבירה לא הייתי מתלבט כלל וכלל. מזג האוויר המצוין, הכרת המסלול והבטלה הארוכה על האוניה הכריעו לטובת ההחלטה לנסות ולהגיע למלון. אומנם מאוחר אבל היום ארוך, והשקיעה בסביבות תשע בערב. יצאתי לדרך מאתונה הסואנת והפקוקה ועליתי צפונה על כביש 1 (E75). כביש מהיר מצוין, רובו בעל שלושה נתיבים לכל כיוון, אלא שלא ניתן לרכוב בו ברציפות בין שתי נקודות תדלוק. מערכת גבית דמי מעבר (Toll) מאלצת אותי לעצור מידי פעם ושוב ושוב להיכנס לתוך תהליך תשלום מורכב. עצירה, הכנסה לניוטרל, הרמת קסדה, הסרת כפפה ימנית, הוצאת מזומנים מהכיס הימני, קבלת עודף וקבלה, חיוך לקופאית, כפפה, קסדה, ראשון ונוסעים. בהשוואה לנהגי מכוניות זה אכן תהליך מורכב ומטריד בעיקר כשנדמה לך שאולי הנהגים שממתינים מאחורי מתחילים להתעצבן. נהג יווני מעוצבן עלי זה לא מה שהייתי רוצה לפגוש בהמשך הדרך. לפני שנים אחדות ביקרתי ביוון והנוף שחלף לנגד עיני היה מוכר לי. אותם הרים, אותם מפרצים כחולים, חלקות אדמה מעובדות, תחנות רוח להפקת חשמל, נקי, מסודר, יפה. גם מזג האוויר מאיר אלי פניו כך שדי בקלות וללא בעיות הגעתי בסביבות שבע וחצי לבית המלון בקאטריני, עיירה יוונית טיפוסית, קרובה לים מצד אחד ולאולימפוס מצד שני. מיקום אסטרטגי מצוין להתפרנס מתיירות. חדר חביב ונוח, אב ובתו מאירי פנים, 35 יורו כולל ארוחת בוקר. האופנוע הוכנס לחצר סגורה וכוסה. 521 ק"מ ביום שישי.

בנין הפרלמנט הבולגרי

היום (שבת) המטרה היא סופיה, בירת בולגריה. יצאתי בסביבות תשע לכיוון סלוניקי כשלפתע בנקודה מסוימת אתה מרגיש שאתה מתקרב לגבול. הכביש המהיר "נגמר" והופך להיות כביש כפרי צר ומשובש. מהמורות, בורות, חריצים, אין שוליים, הלך הכיף. במחשבותיי אני מתפלל לכוח עליון שיבצע כהרף עין עבודת שפכטל להחלקת הכביש ובינתיים מבין שצריך לנסוע לאט, להשגיח בשבע עיניים, לסבול בשקט ולקוות לטוב.

במעבר הגבול המכס היווני שוב חוגג עלי. מסרתי להם טופס שניתן לי בנמל והם לא בדיוק הבינו למה התבקשתי למוסרו. הצעתי שירימו טלפון למכס בלאבריון ובינתיים הלכתי לשירותים. כשחזרתי אמרו בחוסר ביטחון מופגן שהכול בסדר וביקשו לראות את מספר השלדה. הראיתי להם את המדבקה שאינה מספקת אותם. לטענתם זו סתם מדבקה והם רוצים לראות מספר טבוע. אמרתי שאין לי מושג היכן מצוי המספר הטבוע, אם בכלל, והצעתי שיחפשו בעצמם. זה כבר היה יותר מידי והם שחררו אותי לדרכי בפרצופים חמוצים. לא יודע למה, אבל יש לי תחושה שעוד תהיינה בעיות כשאכנס שוב עם האופנוע ליוון.

בולגריה בקרבת הגבול דומה ליוון מצידו השני של הגבול. תשתית כבישים גרועה, שילוט מיושן, בתים כפריים פשוטים ומינימליסטים, עגלות עמוסות רתומות לסוסים מתנהלות לאיטן על דרך המלך לסופיה הבירה וגורמות לפקקי תנועה, כאילו שהזמן נעצר מלכת אי שם בתחילת המאה הקודמת. ואני לא מציין זאת בנימת ביקורתית, להיפך, יש בזה אולי קסם מסוים שאנשים חיים בפשטות ובצניעות בעידן האינטרנט. ככול שמתרחקים מהגבול ומתקרבים לסופיה העניינים הולכים ומשתפרים ו – 60 הק"מ האחרונים לעיר הם כבר כביש מהיר ומודרני לכל דבר.

נכנסתי לסופיה דרך הפרברים המערביים של העיר. שיכוני ענק מכוערים נראים בכל מקום והתחבורה העירונית כבדה וצפופה. ה – GPS מביא אותי בקלות לבנין הפרלמנט הנמצא בחלקה המימשלי של העיר הכולל גם את בית הפרלמנט הקודם של התקופה הקומוניסטית, בנין הבנק המרכזי, משרדי הממשלה וביתו של הנשיא. משם במרחק קצר מצוי בית הכנסת המרכזי (היה סגור) וגם המלון בו אני נמצא עכשיו. 398 ק"מ היום, יום שבת.

נ.ב.

תודה רבה לכל המגיבים והמעודדים. זה עושה לי שמחה גדולה בלב. צר לי שלא אוכל להודות אישית לכל אחד.