 |
| דניס ואליס, הארליסט והארליסטית אותם פגשתי על המעבורת משבדיה לדנמרק |
 |
| בניין הפרלמנט של דנמרק, קופנהגן |
היום התחיל רע ונגמר רע, ומה
שביניהם היה בסדר. במסע הזה ארוחת הבוקר היא הארוחה העיקרית של היום ואני משתדל להשקיע בה מה
שיותר (כלומר לדחוס כמה שאפשר). כהרגלי מימים ימימה, איני נוגע בכל מיני תקרובות
הבשר ומתבסס על גבינות וביצים (לטובת החלבונים) ועל ירקות וכל השאר, הכול בהתאם
לזמינות ואופי המקום. הבוקר נכנסתי למסעדת המלון ובעודי מרווה את צימאוני במיץ
תפוזים הבחנתי שמגש החביתות המקושקשות ריק. פניתי וביקשתי שימלאו. נעניתי בחיוך
מעושה ובהצהרה שזה ייקח 10-15 דקות. בסדר אמרתי לעצמי, מה בוער, אפשר בינתיים
להתמודד עם כל השאר. בעודי בולס אני מגניב מידי פעם מבט לדלת המטבח בבחינת שם מארב
למקושקשת, ואכן לאחר שעבר הזמן שצוין הגיע
המגש המיוחל. חביתה מקושקשת כשהיא מוגשת בכלי נירוסטה צריכה להראות גושים גושים
משומנים בצבעי צהוב לבן, משהו כזה לא הומגני, לא בצורה ולא בצבע. מה שראיתי בתוך
המגש שהגיע, לא הזכיר בכלל את המקושקשת שאני מכיר. זה נראה כמו עוגת טורט בצבע
צהבהב בהיר. אין בכלל גושים. אחיד, הומוגני, חלק, מריח לא טוב. זה לא ביצים, זה
אבקת ביצים וזה רע. מצאתי נחמה בביצים קשות.
בסוף היום, על אדמת גרמניה
הייתי צריך לצאת ביציאה 27 מהכביש המהיר כדי להגיע למלון. כמה מאות מטרים לפני
היציאה שילוט גדול של מע"צ והפנית התנועה לנתיבים הנגדיים. הנתיב שלי עובר
תיקונים מאסיביים ויציאה 27 מבוטלת. ממשיך לרכב ורק אחרי 7 ק"מ יש יציאה
נוספת שמאפשרת פרסה וחזרה ליציאה 27 המיוחלת, הפעם מהצד השני. 14 ק"מ מיותרים
בסופו של יום. גם זה רע.
 |
| בית הכנסת בקופנהגן |
היעד המרכזי שלי היום היא עיר
הבירה של דנמרק, קופנהגן. משבדיה לדנמרק עברתי במעבורת היוצאת מהלסינגבורג. עומס
זניח במסלולי הכניסה, תשלום בבוטקה, הכוונה אנושית של בעלי אפודים צהובים וחיש קל
אני במעבורת. לדעתי כל ההמצאה הזו של מעבורות יש לה תכלית אחת – להפגיש רוכבי
אופנועים. מעבורת הינה צוואר בקבוק שלתוכו מתנקזים כל הרוכבים וככאלה, כולם מופנים
למסלול מס' 1, המסלול ממנו מתחילה העלייה למעבורת. זכות קדימה לאופנועים, גם בעליה
וגם בירידה. ומה עושים אופנוענים הנמצאים על מסלול 1 בהמתנה לאור הירוק? מתוודעים
זה לזה. כולם אחים. במעבורת של הלסינגבורג פגשתי זוג הולנדים, גבר ואישה, הוא על
הארלי והיא על הארלי. הם בדרכם הביתה מהקוטב של נורבגיה. הייתה שיחה מעניינת. זוג
נחמד. במהלך השייט לא מאפשרים לאנשים להישאר בסיפוני הרכב וכולם עולים לסיפונים
העליונים המשופעים במסעדות, ברים, חנויות ללא מכס, פינות הסבה ושירותים. טענת
השלטונות היא שאין נשארים עם הרכב מטעמי בטיחות. לדעתי הסיבה אחרת לגמרי והראיה –
כולם אוכלים, שותים, קונים והקופות הרושמות עולזות. כולו 20 דקות שייט וכולם
חוגגים. בליסה אחת גדולה (אני לא, עדיין מלא מארוחת הבוקר). את הדרך עד לפאתי
קופנהגן רכבתי עם ההולנדים. היה דווקא נחמד בשלישיה.
בעיר עצמה הגעתי בקלות לבניין
הפרלמנט בעוד שלבית הכנסת הנמצא לא רחוק משם, היה קשה יותר. כזכור, בית הכנסת הזה
עבר ב - 15 לפברואר השנה אירוע פיגוע, בו נרצח המאבטח היהודי דן אוזן הי"ד.
כיוון שהיום שבת ואני הגעתי אליו בצהריים, בית הכנסת היה עמוס מתפללים וכל האזור
מסביב מאובטח ע"י שוטרים וסגור לתנועת רכבים. החניתי היכן שניתן היה והגעתי
אליו רגלית. צילומים ואני יוצא מהעיר בדרכי לגרמניה.
גם כאן חציית הגבול נעשית
במעבורת. אותו סיפור פחות או יותר אבל הרבה יותר איטי, עומס מטורף. המתנה ארוכה
בתורים, כל 20 דקות מעבורת, 45 דקות של שייט וזהו. על הגשם נמאס לי כבר לדווח.
עוד יום עבר. 442 ק"מ. 6,511 ק"מ עד
כה. נראה לי שחציתי את נקודת האמצע. מחר בלי נדר רכיבה ממלון למלון עד פאתי האג.
 |
| במעבורת כלב מבוהל (ראו הזנב) ובעליו שמנסה להרגיעו |
 |
| בניין הפרלמנט של דנמרק |
 |
| קופנהאגן, פקניק בתעלה |
 |
| קופנהאגן |
 |
בית הכנסת, שוטר מאבטח
|
יפה נאה ממשיכים לעקוב
השבמחקממש נהנה ,הצילומים מקסימים.
השבמחקאין שם קיץ במדינות האלה?!
השבמחק