גל חום באירופה

בניין הפרלמנט בלוקסמבורג

ציטוט מאתר וואלה: "הקיץ עוד לא הגיע, אבל באירופה כבר סובלים מגל חום ראשון לעונה – חריג יחסית. באזורים רבים ביבשת הטמפרטורה עברה את רף 30 המעלות, דבר מאוד לא שגרתי באירופה בעת הזו. בחלקים מסוימים בספרד מדדו אפילו 40 מעלות. "מה שאנחנו רואים כעת זה אנטי-ציקלון הנמצא מעל אירופה, אשר שואב אוויר חם המגיע מצפון אפריקה, שם מקורו של השקע", אמר פטריק גלואה, מטאורולוג צרפתי. "רואים את הזרם מגיע מהדרום וממש מתיישב על צרפת וגורם להתחממות ניכרת. כבר אתמול נמדדו בדרום מערב המדינה 36-35 מעלות, והחום ממשיך ומתפשט גם לצפון ולמזרח. אנחנו צופים 33-32 בפריז ו-35 באזורים במערב כמו העיר ליון".

הצדק עם וואלה. הגעתי היום למלון בצרפת הנמצא בערך 100 ק"מ מזרחית לפריז והטמפרטורה כאן הייתה 34 צלסיוס. אני עומד להתבשל כהוגן מחר בתוך פריז, ובימים הקרובים בדרכי הארוכה דרומה לעבר פורטוגל. הערב כשאארוז, חליפת הסערה והסווטשרט ימצאו מקום של כבוד בתחתית העמוקה של התרמיל. קשה להאמין שרק לפני יומיים לא ניתן היה להסתדר בלעדיהם.

בית הכנסת בלוקסמבורג

לוקסמבורג נחמדה, עוד עיר אירופאית, לא יותר מזה. מצאתי בקלות את בית הפרלמנט, חייכתי אל הזקיף הזקוף שלא הגיב, צילמתי והמשכתי ליעד הבא, בית הכנסת (סגור). מכאן, בחום שהלך וגבר המשכתי ברכיבה אל תוך צרפת.

בתחנת דלק אחת בלוקסמבורג, בעודי יושב על פחית פאנטה וחטיף סניקר, ראיתי מבעד לחלון הרחב של חנות הרווחה ג'יפ גורר גרור ועליו אופנוע. הנהג יצא לתדלק ואשתו נכנסה לחנות. הוא סיים לתדלק, אני סיימתי לנשנש, הוא בדרכו אל החנות, אני יוצא ממנה. נפגשנו בחוץ, ליד ההארלי. ניגש, העיף מבט בלוחית הרישוי ופלט: או....הו, דרך ארוכה עשית מאירלנד לכאן. איזה אירלנד אני מתקנו, זה לא אירלנד, זה ישראל. או....הו.....הו הוא מיד מגיב, זה אפילו יותר רחוק. הסכמתי עימו והשמעתי באוזניו את קורותיי. לא זוכר ששמעתי אי פעם כמות כזו וברצף כזה של או..... או......או......הו......הו.......הו...... כדי שלא ייעלב שאלתי אותו לפשר האופנוע הנגרר תוך שאנו מחליפים עמדה ופוסעים לעברו. מדובר בזוג הולנדי, פנסיונרים, המתגורר בצפון הולנד ויש להם גם בית בצרפת. הם נוהגים כל קיץ להגיע לביתם כאן, לשהות בו 6-7 שבועות ובמהלך החופשה הוא מתענג על הקוואסקי שלו. הוא לא מרבה לרכב, 500 ק"מ גג במהלך החופשה כולה, וכשהערתי בחוסר טאקט שאני עושה את זה ביום אחד, הוא הנהן בראשו והוסיף עוד זוג של או....הו. איש נחמד שמיד נעתר לבקשתי לצלמו.

היום 499 ק"מ. מחר אני נכנס לפריז המהבילה.

זקיף זקוף. לא ברור אם המכנס השמאלי התרומם או שהימני צנח

מת על הצווארון

סלפי ראשון שלי במסע הזה
זום חזק ואני משתקף בשפיץ של הנעל

קוואסקי על גרור רתום לקיה בדרך מהולנד לצרפת

500 ק"מ בשנה. ההולנדי החביב שהזכיר לי במראהו ובהתנהלותו הארליסט חיפאי

סתם חזיר

יום שלישי 30.6.2015

תקל ראשון עם שוטרים – ודווקא בהולנד

 

בניין הפרלמנט בהאג

שני בבוקר, יום ראשון של עבודה השבוע וההולנדים ממלאים את הכבישים. מערכת הכבישים המצוינת של המדינה עמוסה לעייפה והתולעת המוכרת כול כל מנתיבי איילון מופיעה גם כאן על שלטי המידע התלויים מעל נתיבי הנסיעה, בעיקר בכניסה לערים הגדולות. הכניסה להאג מאוד מורכבת, מחלף רודף מחלף, יציאות תכופות וכניסות מהירות לכביש מהיר אחר, הכול מתרחש בתכיפות גדולה ובמהירות. צריך לעמוד על המשמר ולהיות זהיר וערני כדי לא לפספס ולהתברבר. בתוך העיר בקרבת בית הפרלמנט חסומים רחובות לרגל ביצוע תיקוני כביש. בלית ברירה אני בוחר לעצמי נתיב אחר וה – GPS נכנס לפאניקה. טוב, הוא לא יודע שרחובות חסומים, והוא מנסה כול הזמן להחזיר אותי לנקודה ממנה סטיתי מהמסלול. ברמקול המכשיר אני שומע את הגברת צועקת עלי (אני לא מחובר למערכת השמע ורק בנסיעה איטית בעיר אני שומע את הצעקות, למרות הקסדה). איכשהו הגעתי לבסוף, ומסתבר שבית הפרלמנט נמצא במתחם סגור ושני שוטרים גברתנים שומרים עליו. לא ניתן להגניב את ההארלי קרוב לבניין לתמונה משותפת.

בית הכנסת נמצא ברחוב צדדי המתחבר לשדרה ראשית. ה – GPS מוביל אותי בשדרה הראשית ועוצר אותי בדיוק במקום שבו הרחוב הצדדי מתחבר אליה. אין כניסה לצדדי, הוא חד סטרי. מרחוק אני לא רואה לא בית כנסת ולא סימן לבית כנסת. העמדתי את האופנוע בצד וצעדתי עד מס' 11 ואז גיליתי בדל של סימן יהודי – מגן דויד נחבא אל הכלים משמאל לגומחת הכניסה ומולו מימין הכתובת בעברית "ק'ק עדת ישורון". נראה כמו סתם דירה ברחוב, כמו שאר הדירות. הרחוב כאמור צדדי ושקט לחלוטין, אין בו בכלל תנועה. חזרתי לאופנוע ובמחשבתי אני שוקל האם כדאי להיכנס בחד סטרי ולהביא את האופנוע לקדמת בית הכנסת לצילום משותף. לבסוף נמנעתי מכך, המשכתי בשדרה וביצעתי ימינה, ימינה, ימינה והגעתי ליעד. שלושה צילומים, השתהות קלה לשאיפת אוויר, חבישת קסדה והכנות להמשך הרכיבה כשלפתע, כאילו משום מקום שני שוטרים בפק"ל מלא מתייצבים לידי ואחד מהם מבקש ממני דרכון. אני שואל למה, מה קרה, והוא בשלו – דרכון בבקשה. הצגתי את דרכוני למבקש, הוא העביר אותו לחברו ואז שאל אותי לפשר מעשי במקום.

בית הכנסת בהאג

סיפרתי לו את "סיפור הכיסוי" שלי (24 מדינות האיחוד האירופאי....), ועל פי החיוך הקטן שהופיע על שפתיו נראה היה לי שהוא קנה אותו. חברו במקביל אוחז בדרכוני ומשוחח במכשיר הקשר עם המפקדה. "אפשר לראות במצלמה את התמונות שצילמת כאן?" שואל הראשון. הראיתי לו וכדי להשתכנע לחלוטין הוא מבקש לראות תמונות נוספות של בתי כנסת שצילמתי במהלך המסע. זפזפתי לאחור במצלמה והראיתי לו את בית הכנסת בקופנהגן, זה שבו נרצח המאבטח דן אוזן לפני 4 חודשים. הוא הכיר את המקרה והשתומם לראות במצלמה את תמונות המאבטחים הדנים. חברו בינתיים ממשיך להחזיק בדרכוני ומשוחח עם הממונים. חששתי לרגע שהראשון עומד להורות לי למחוק את התמונות, אם כי בשלב זה עדיין לא הבנתי לאשורו על מה כול המהומה. ההולנדים ידועים כאנשים גבוהי קומה ומסתבר שלמשטרה לוקחים את הגבוהים שביניהם. כדי לשוחח עם השוטר פנים אל פנים אני נאלץ להרים את ראשי עד כדי מחוש קל בעורף, ואז בזווית העין אני קולט אישה העומדת על מרפסת ביתה בקומה השנייה וצופה במתרחש. השני חוזר ומוסר לי את דרכוני תוך שהוא מסנן שהכול בסדר ואני רשאי להמשיך. הראשון פונה אלי ומבשר לי על כך שהחליט שלא לתת לי דו"ח, שכן לדבריו בהולנד אסור לצלם יעדי טרור וגם אסור לצלם מאבטחים של יעדים אלה. ומאיין אני אמור לדעת על כך, אני שואל. ובכן, הוא משיב, ההנחה היא שאם אתה תושב הולנדי או תייר בהולנד – אתה אמור לדעת. אני מהנהן בראשי בהסכמה אם כי אני יודע שהוא יודע שמשהו כאן מסריח. נפרדנו לשלום תוך שהוא מאחל לי המשך מסע מוצלח. שני דברים אני רוצה להוסיף כאן: נראה לי שהאישה ההיא מהמרפסת הזעיקה את השוטרים לאחר שראתה אותי מצלם ודבר שני, איזה מזל שלא התפתיתי להיכנס בחד סטרי.

בית הפרלמנט בבריסל

זהו, סיימתי עם הולנד. מיד בצאתי מהאג נכנסתי לתחנת דלק. גם במונחים אירופאים היא נראתה לי גדולה ואכן יש בה 28 עמדות תדלוק, כולל 3 עמדות לתדלוק בגז. ריבוי עמדות התדלוק מאפשר לך להשאיר את המתודלק במקומו, להיכנס בנחת לחנות הרווחה, לשלם עבור הדלק, לתדלק את עצמך ואפילו לגשת לשירותים (חצי יורו כניסה) כאשר הרכב המתודלק שתופס כול הזמן עמדת תדלוק, אינו מהווה מטרד, יש מספיק עמדות תדלוק נוספות ותמיד חלק מהן פנויות. בהולנד, יחסית לשאר המדינות עד כה – מחיר הדלק הוא הגבוה ביותר ומגיע לכדי 1.76 יורו לליטר 95 אוקטן רגיל. יש אוקטן משופר שאף יקר יותר.

הולנד, לא לדאוג. אני אוהב אותך.

לבריסל שבבלגיה הגעתי לאחר שעברתי דרך רוטרדם ואנטוורפן. אין לי משהו רע להגיד על העיר פרט לעובדה שרעלות פנים נראות כאן למכביר. צילמתי את בית הפרלמנט ואת בית הכנסת הגדול (סגור) והמשכתי בדרכי לבית המלון.

היום 333 ק"מ. מחר בלי נדר לוקסמבורג וכניסה לצרפת. 

בית הכנסת הגדול בבריסל

מערכת כבישים מסועפת בכניסה להאג

אין כניסה להארלי לבניין הפרלמנט בהאג

בית הכנסת בהאג

28 עמדות תדלוק

חצי יורו דמי כניסה לשרותים

יום שני 29.6.2015

דעתי על הגרמנים השתנתה לחלוטין

יום ראשון 28.6.2015

הביטוח לרכיבה על אופנוע באירופה (Green Card) הוצא לחודש וזה לא מספיק. אני זקוק להארכה (חייב להיות לחודש שלם נוסף). במסגרת המגעים שלי עם סוכן הביטוח הגרמני, נתבקשתי על ידו למלא טופס ולהחזירו אליו. הטופס נשלח אלי מצורף למייל כך שעלי להדפיסו, למלא את הפרטים הנדרשים, לצלמו במצלמה שלי ולהחזירו במייל לסוכן. עד כאן הכול בסדר. הבוקר הורדתי את קובץ הטופס על DiscOnKey וירדתי ללובי כדי שידפיסו לי עותק נייר. כאן התחילו הצרות. פקידת הקבלה סירבה באדיבות רבה וטענה שמחשש לווירוסים היא לא יכולה לנעוץ את המקלון שלי במחשב שלה, וביקשה שאשלח לה את הקובץ במייל. טענה שמיילים עוברים בדיקה נגד ווירוסים. מקלונים לא. הסברתי לה שהקובץ נקי ואם בכלל הוא נגוע הרי שיש בו ווירוסים גרמנים בלבד, שכן מקור הטופס בסוכן הביטוח הגרמני. לא כל כך הבינה את הציניות וטענה שבכול מקרה היא גם צריכה לקבל את אישור המנהל. נפרדנו ברוגז גדול ואני עליתי לחדרי ושלחתי לה את הקובץ, ובינתיים פניתי לארוחת הבוקר. המסעדה במלון הייתה מפוצצת, בקושי מצאתי מקום, וההמולה – לא תתואר. כולם היו שם דוברי גרמנית וכולם דיברו גרמנית צועקת. אין גרמנית חרישית, רק צועקת. לידי יושבים זוג וילדה בת 5 ומנהלים שיחה רועמת בינם לבין עצמם כשהם ממש קרובים זה לזה. זה לא שהם מרימים קול מחמת רוגז, הם פשוט מנהלים שיחת חולין נעימה בצעקות. הצצתי לתוך אוזניהם ולא ראיתי מכשירי שמיעה. מטעמים מובנים השפה הגרמנית אינה ערבה (בלשון המעטה) לאוזני וכשהיא נשאת בחלל בטונים רמים – על אחת כמה וכמה. לכאן יש להוסיף את תקרית הבוקר עם הפקידה כך שמארוחת הבוקר הזו לא ממש נהניתי. יצאתי מחדר האוכל ופניתי לקבלה. על הדלפק היה מונח הטופס שלי ועליו מונחת סוכרייה. הפקידה נעלמה. למרות הסוכרייה ואולי בעצם בגללה שיניתי לחלוטין את דעתי על הגרמנים משלילית - לשלילית מאוד.

היום לא היו משימות. סתם רכיבה ממלון למלון לסגירת מרחק. בגרמניה היה מזג אויר בהיר והאוטוסטראדות עמוסות לעייפה במכוניות, קרוונים ואופנועים שמנצלים את יום א' היפה לבילוי מחוץ לבית. בשעות אחר הצהרים המוקדמות כשנכנסתי להולנד, השתנה מזג האוויר והחל לרדת גשם.

היום 445 ק"מ. מחר בלי נדר האג בירת הולנד ובריסל בירת בלגיה.

אתמול שכחתי לצרף מפה ואני גם מצרף תמונות נוספות ששייכות לאתמול (היום לא צלמתי)

לוח זכרון למאבטח דן אוזן

בהמתנה למעבורת מדנמרק לגרמניה

45 דקות של הפלגה - האופנוע חייב להיות קשור

שבת 27.6.2015

1 פרלמנט, 1 בית כנסת, 2 מעבורות, 3 מדינות

דניס ואליס, הארליסט והארליסטית אותם פגשתי על המעבורת משבדיה לדנמרק

בניין הפרלמנט של דנמרק, קופנהגן

היום התחיל רע ונגמר רע, ומה שביניהם היה בסדר. במסע הזה ארוחת הבוקר היא הארוחה העיקרית של היום ואני משתדל להשקיע בה מה שיותר (כלומר לדחוס כמה שאפשר). כהרגלי מימים ימימה, איני נוגע בכל מיני תקרובות הבשר ומתבסס על גבינות וביצים (לטובת החלבונים) ועל ירקות וכל השאר, הכול בהתאם לזמינות ואופי המקום. הבוקר נכנסתי למסעדת המלון ובעודי מרווה את צימאוני במיץ תפוזים הבחנתי שמגש החביתות המקושקשות ריק. פניתי וביקשתי שימלאו. נעניתי בחיוך מעושה ובהצהרה שזה ייקח 10-15 דקות. בסדר אמרתי לעצמי, מה בוער, אפשר בינתיים להתמודד עם כל השאר. בעודי בולס אני מגניב מידי פעם מבט לדלת המטבח בבחינת שם מארב  למקושקשת, ואכן לאחר שעבר הזמן שצוין הגיע המגש המיוחל. חביתה מקושקשת כשהיא מוגשת בכלי נירוסטה צריכה להראות גושים גושים משומנים בצבעי צהוב לבן, משהו כזה לא הומגני, לא בצורה ולא בצבע. מה שראיתי בתוך המגש שהגיע, לא הזכיר בכלל את המקושקשת שאני מכיר. זה נראה כמו עוגת טורט בצבע צהבהב בהיר. אין בכלל גושים. אחיד, הומוגני, חלק, מריח לא טוב. זה לא ביצים, זה אבקת ביצים וזה רע. מצאתי נחמה בביצים קשות.

בסוף היום, על אדמת גרמניה הייתי צריך לצאת ביציאה 27 מהכביש המהיר כדי להגיע למלון. כמה מאות מטרים לפני היציאה שילוט גדול של מע"צ והפנית התנועה לנתיבים הנגדיים. הנתיב שלי עובר תיקונים מאסיביים ויציאה 27 מבוטלת. ממשיך לרכב ורק אחרי 7 ק"מ יש יציאה נוספת שמאפשרת פרסה וחזרה ליציאה 27 המיוחלת, הפעם מהצד השני. 14 ק"מ מיותרים בסופו של יום. גם זה רע.

בית הכנסת בקופנהגן

היעד המרכזי שלי היום היא עיר הבירה של דנמרק, קופנהגן. משבדיה לדנמרק עברתי במעבורת היוצאת מהלסינגבורג. עומס זניח במסלולי הכניסה, תשלום בבוטקה, הכוונה אנושית של בעלי אפודים צהובים וחיש קל אני במעבורת. לדעתי כל ההמצאה הזו של מעבורות יש לה תכלית אחת – להפגיש רוכבי אופנועים. מעבורת הינה צוואר בקבוק שלתוכו מתנקזים כל הרוכבים וככאלה, כולם מופנים למסלול מס' 1, המסלול ממנו מתחילה העלייה למעבורת. זכות קדימה לאופנועים, גם בעליה וגם בירידה. ומה עושים אופנוענים הנמצאים על מסלול 1 בהמתנה לאור הירוק? מתוודעים זה לזה. כולם אחים. במעבורת של הלסינגבורג פגשתי זוג הולנדים, גבר ואישה, הוא על הארלי והיא על הארלי. הם בדרכם הביתה מהקוטב של נורבגיה. הייתה שיחה מעניינת. זוג נחמד. במהלך השייט לא מאפשרים לאנשים להישאר בסיפוני הרכב וכולם עולים לסיפונים העליונים המשופעים במסעדות, ברים, חנויות ללא מכס, פינות הסבה ושירותים. טענת השלטונות היא שאין נשארים עם הרכב מטעמי בטיחות. לדעתי הסיבה אחרת לגמרי והראיה – כולם אוכלים, שותים, קונים והקופות הרושמות עולזות. כולו 20 דקות שייט וכולם חוגגים. בליסה אחת גדולה (אני לא, עדיין מלא מארוחת הבוקר). את הדרך עד לפאתי קופנהגן רכבתי עם ההולנדים. היה דווקא נחמד בשלישיה.

בעיר עצמה הגעתי בקלות לבניין הפרלמנט בעוד שלבית הכנסת הנמצא לא רחוק משם, היה קשה יותר. כזכור, בית הכנסת הזה עבר ב - 15 לפברואר השנה אירוע פיגוע, בו נרצח המאבטח היהודי דן אוזן הי"ד. כיוון שהיום שבת ואני הגעתי אליו בצהריים, בית הכנסת היה עמוס מתפללים וכל האזור מסביב מאובטח ע"י שוטרים וסגור לתנועת רכבים. החניתי היכן שניתן היה והגעתי אליו רגלית. צילומים ואני יוצא מהעיר בדרכי לגרמניה.

גם כאן חציית הגבול נעשית במעבורת. אותו סיפור פחות או יותר אבל הרבה יותר איטי, עומס מטורף. המתנה ארוכה בתורים, כל 20 דקות מעבורת, 45 דקות של שייט וזהו. על הגשם נמאס לי כבר לדווח.

עוד יום עבר. 442 ק"מ. 6,511 ק"מ עד כה. נראה לי שחציתי את נקודת האמצע. מחר בלי נדר רכיבה ממלון למלון עד פאתי האג.

במעבורת כלב מבוהל (ראו הזנב) ובעליו שמנסה להרגיעו

במעבורת משבדיה לדנמרק

שלום להלסינגבורג, שבדיה

20 דקות של שייט ומנצלים כול רגע

מתקרבים לדנמרק, החרטום מורם כדי לאפשר יציאה

בניין הפרלמנט של דנמרק

קופנהאגן, פקניק בתעלה

קופנהאגן

בית הכנסת, שוטר מאבטח

היום ראיתי את הצל שלי

בניין הפרלמנט השבדי בשטוקהולם

ההפלגה מהלסינקי לשטוקהולם נמשכה בדיוק 16 שעות וחמישים דקות. השעון כאן בשבדיה מקדים בשעה ואני שוב מזיז את מחוגי השעון שלי אחורה. להפתעתי, השינה בתא הקטן על המיטה הצרה הייתה מצוינת, והתעוררתי בבוקר כולי פצצת אנרגיה להמשך המסע. בלובי הראשי של המעבורת תלוי שלט גדול המבשר ששטוקהולם גשומה, 12 מעלות צלסיוס, וממש ליד השלט מציעים מטריות למכירה. זה כבר עושה לי לא טוב ומעכיר את רוחי, ואכן כשאני מביט החוצה מבעד חלונות המעבורת המשייטת לה לאיטה לאורך החוף השבדי ומאוד בסמוך אליו – אני רואה את הגשם. ועוד איך רואה. כל העניין הזה של הגשם הוא בעצם לא נורא כול כך, וככל שמתנסים בו יותר לומדים להתייחס אליו בחומרה קטנה יותר ולקבלו כחלק בלתי נפרד מהרכיבה כאן. הבעיה המרכזית היא ההתעסקות עם חליפת הסערה. גם ככה כשאני יוצא לרכיבה אני לבוש מסורבל למדי. מעיל החורף העבה והחם, הממוגן ברפידות שתולות בתוכו, מגדיל את נפחי, מעלה את משקלי, הופך אותי למסורבל ומעל לכול למיוזע. לרכיבה עצמה זה לא מפריע אבל לתהליך הלבישה של חליפת הסערה זה מפריע מאוד. השחלת הרגליים לאורך המכנס כשהן כבר נעולות בנעלי הרכיבה היא לא עניין של מה בכך, וגם כשזה מסתיים בהצלחה צריך עדיין להתכופף ולהדק את המכנס אל הרגל, מה שכמעט בלתי אפשרי לאור הסרבול האמור. גם החלק העליון אינו טלית שכולה תכלת, וכשסוף סוף הכול מסוגר ואטום – מפלס הזיעה בשיאו ואני מייחל בכול מעודי למשב הרוח של הרכיבה שתצנן אותי מעט.

בית הכנסת בשטוקהולם

כשיצאתי מבטן המעבורת קידם את פני משב רוח רענן מלווה בגשם קל. הפתעה נעימה. הרכיבה אל בית הפרלמנט השבדי ואל בית הכנסת קצרה וקלה. אומנם יורד גשם, יש בכול זאת תנועה של יום חול ברחובות (שחלקם עשויים ריצוף אבנים הידוע כבר לשמצה), ובכול זאת היה קצר וקל. ניסיתי להיכנס לבית הכנסת אבל אמרו לי באינטרקום שככה סתם אי אפשר ושצריך לחכות לסיור מודרך בשעה 12:00. אצלי השעה 10:30 ולפניי רכיבה של 440 ק"מ היום, בגשם. מיד ויתרתי על הרעיון ויצאתי לדרך דרומה. בעיר עצמה המשיך עדיין לרדת גשם קל אולם כבר ביציאה מהעיר הבחנתי מרחוק בהתבהרויות וראיתי שמיים כחולים. אופטימיות זהירה בקרבי הפכה אט אט, ככל שנמשכה הרכיבה, לשמחה של ממש. פתאום ראיתי יותר שמיים מאשר עננים. פתאום השמש יצאה ואני, אחרי ימים ארוכים, ראיתי את הצל שלי. הרכיבה לאורך כול הדרך הייתה מענגת במיוחד, ואפילו פרקי גשם קצרים פה ושם לא יכלו לקלקל לי את היום. לזה יש להוסיף את העובדה התמוהה שלאורך כל הדרך לא נתקלתי אפילו פעם אחת בצוותי מע"צ מקומיים. דרכים מצוינות שלא מתקנים אותן.

היום 443 ק"מ. מחר בלי נדר אגיע לקופנהגן ואלון בגרמניה.

צפוף בבטן המעבורת

רק חצי שעה לפני הירידה מאפשרים לנוסעים להתחבר אל רכבם

בניין הפרלמנט בשטוקהולם

בית הכנסת בשטוקהולם

רוקד עם התורה. אם הפסל היה מוותר על התמיכה מתחת לרגל הימנית זה אכן היה נראה ריקוד (כשם הפסל)

יום שישי 26.6.2015

נעים מאוד. היום הכרתי שתיים – פינלנדיה ומרייאלה

בניין הפרלמנט הפינלנדי בהלסינקי. נמצא בשיפוצים.

לאחר שבועיים של רכיבה אינטנסיבית אין כמו לקום בבוקר בהכרה שהיום חופש. השכמה בתשע (כמה אפשר כבר לישון), ארוחת בוקר מזינה במלון, חזרה לחדר לנמנום נוסף ואריזה, צ'ק-אאוט ב – 11:00 ורכיבה קצרה לנמל של טאלין. פינלנדיה כבר מחכה לי. אונית מעבורת שתיקח אותי ואת ההארלי במשך שעתיים וחצי מטאלין שבאסטוניה להלסינקי שבפינלנד. ביזנס רציני זה המעבורות הללו. יעיל להפליא ומתוקתק בדיוק מדהים. אומרים הפלגה ב – 12:00 והגעה ב – 14:30, אומרים ומקיימים. התנועה אל האוניה ובתוכה מתרחשת בסדר מופתי, כשעשרות אנשי הכוונה פרוסים לאורך הדרך ולא מאפשרים לך לטעות. סיפוני החנייה לרכבים מתמלאים במהירות רבה, פגוש פוגש פגוש, הילוך ראשון, מעצור יד ונגמר העניין. לא רותמים את הרכבים לרצפה וגם לא משתמשים במשולשי עצירה מתחת לצמיגים. לאופנועים מוקצה שטח מיוחד וסל של רתמות עגינה עומד לרשות הרוכבים. בניגוד להפלגה מחיפה ליוון, כאן לא עושים בשבילך את העבודה. אתה בעצמך רותם את האופנוע לרצפה ומוודא שהכול יציב ומחוזק כראוי. רושם על פתק את איזור החנייה (מסובך כאן כמעט כמו בעזריאלי) ועולה למעלה. 8 קומות יש לה לפינלנדיה הזו ובהן ניתן למצוא תאי שינה, מסעדות, ברים, משחקי מזל, פינות הסבה, אולמות בידור, שירותים, חנות Tax Free ענקית וכמובן כמובן סיפון עליון חיצוני לשאיפת אוויר נקי מחד ולשאיפת ניקוטין מאידך. מרווח, מסודר, נקי – הכול כדי שיהיה לנוסע בכיף. את מרבית משך ההפלגה ביליתי בקומה 6, באולם מופעים קדמי שחלונותיו הענקיים מופנים לכיוון ההפלגה כשעל הבמה מופיעה שלישיה מוזיקלית (זמר גיטריסט, מתופף וזמרת קלידנית) ששרה בשפה/ות שאינני מבין. בהפסקה הופיע קוסם אינטראקטיבי שהצחיק בעיקר את המבוגרים וסחט קריאות התפעלות מהילדים (ואני שואל את עצמי מה מצחיק כאן). שלא כמנהגי, ולבטח לא בחצות היום, ירדתי על שתי בירות והרגשתי פאנאן. חופשה, לא? הפלירט הזה עם פינלנדיה עלה לי 39 יורו.

בית הכנסת בהלסינקי

עגינה בהלסינקי, ירידה זריזה לחוף ותוך שעה קצרה אני עומד "נפעם" אל מול בניין הפרלמנט של העם הפינלנדי בהלסינקי. לא רואים כלום. הבניין בשיפוץ, מכוסה פיגומים ויריעות, מנופים מכול עבר ובחזית פוסטר ענק המסביר בתמונות את מהות השיפוץ. צילומים מהירים ואני ממשיך ליעד הבא – בית הכנסת. מצאתיו ברחוב קטן ושקט במקום מרכזי בעיר. כמנהגי, החניתי את ההארלי על המדרכה בחזיתו לביצוע צילום משותף, וחיש קל פרץ בריצה מהירה מהבודקה מאבטח חמוש שבלחש אולם בתקיפות רבה ובשפה שאינה מובנת לי, כשהכול מלווה בתנועות ידיים נמרצות – הורה לי לעזוב את המקום. פעם נוספת הצילה אותי מדבקת דגל ישראל שעל לוחית הרישוי. הסברתי כך וכך, הוא התרצה באנגלית מגומגמת, ביקש שבכל זאת אזיז את האופנוע למדרכה הנגדית, אני ביקשתי להיכנס לבית הכנסת, הוא שאל למה, אני הסברתי לו שתמונה פנימית עושה לי את זה, הוא ענה שאי אפשר, התחננתי, אמר שיבדוק ויחזור אלי, בדק, חזר עם תשובה חיובית, ונתן לי להיכנס, לא לפני שדרכוני הוצג בפניו ולאחר שעברתי תחקיר ביטחוני מטופש. גברת נחמדה ממשרדי הקהילה הצמודים קיבלה אותי בסבר פנים יפות, עלתה איתי למעלה, פתחה את דלת בית הכנסת, נתנה לי כיפה והדליקה את האורות. היה שווה להתחנן.

שער C הוא שער הכניסה לנמל של חברת Viking Line. בבודקה אני מציג את מספר ההזמנה שקיבלתי עוד אמש כשביצעתי הזמנת אינטרנט, ומקבל כרטיס עליה לאוניה עבורי ועבור ההארלי. הכרטיס מכיל פס מגנטי והוא מהווה גם מפתח כניסה לתא השינה שהזמנתי. ידעתי מראש שהתא כולל שתי מיטות קומתיים ורווח לי מאוד כשהאישה בבודקה הרגיעה אותי שאין לי שותף לתא. לאחר מעבר קו הבודקס נוסעים כברת דרך נוספת ונעמדים לפני קו עצירה רוחבי חדש ממנו תתחיל העלייה בעוד שעה קלה. האוניה עדיין לא נמצאת בנמל ותוריי ההמתנה הולכים ומתארכים. אנשים יוצאים מהרכבים וזו הזדמנות טובה להתוודע אליהם. הייתה שם למשל אישה אחת מקומית שמפליגה עם האופניים שלה לשטוקהולם, ומשם לשרשרת איים כלשהי לחופשה בת שבוע. היא, האופניים, תרמיל וזהו. הגיעו גם שני אופנוענים מגרמניה שחזרו זה אתה מהנקודה הצפונית ביותר באירופה. וגם מין טופולינו קטן, מכונית מזערית בעלת מושב רוחבי אחד לשני נוסעים, שהדלת נפתחת לפנים כשההגה הוא חלק ממנה. זו מכונית תוצרת BMW משנת 1955 הקרויה Isetta שלדברי בעליה (לא יד ראשונה) היא מסוגלת להגיע ל – 80 קמ"ש.

בשעה חמש נכנסת לנמל האוניה וזו הזדמנות מצוינת לצלם אותה כשהיא שטה. מרייאלה שמה (Mariella) והיא נאה וחלנגית (החיפאים יבינו את משמעות המילה). תהליך העלייה דומה מאוד למתואר לעיל ובשש בדיוק היא מרימה עוגן (לא ממש מרימה עוגן, הכוונה יוצאת לדרך). התא נחמד, מספק לגמרי ומאפשר לי לשבת בנחת ולכתוב פוסט זה. אין באוניה אינטרנט והפוסט יעלה לאוויר רק מחר, משבדיה. הפלירט הזה עם מרייאלה עולה לי 159 יורו.

"יום קשה" היה היום. 15 ק"מ. מחר בבוקר בלי נדר אני בשטוקהולם.

בבטן הפינלנדיה רוכב אנגלי מתפעל מלוחית הרישוי הישראלית

אולם ההופעות. דווקא צילמתי קטע ווידאו של אחד השירים אבל הוא כבד מידי והבלוג מסרב לקבל אותו

בסיפון העליון. לאלה לא נצרכנו

הכניסה להלסינקי

שלטי ענק המסבירים את מהות שיפוץ בניין הפרלמנט בהלסינקי

בית הכנסת בהלסינקי. ההארלי סולק. הבודקה של המאבטח.

בית הכנסת בהלסינקי

הגברת מפינלנד שמפליגה עם האופניים והציוד האישי לשבדיה

BMW Isetta, מודל 1955. מגיע ל - 80 קמ"ש.

Mariella - מהלסינקי לשטוקהולם

ההמתנה לעליה למעבורת

תאי הצנוע

ירכתי המעבורת, שעה 22:30. אור בחוץ.