הסבירו לי כאן
במלון שימים חמים במיוחד מסתיימים בגשם אלים, מלווה בסערות ברקים ורעמים, אבל קצר.
עניין של 30 דקות, מקסימום שעה והשמיים מתבהרים. בלילה לא ירד גשם למרות שברקים
נראו מידי פעם דרך החלון. כשיצאתי מהמלון לרכיבה, השמים היו כחולים לגמרי. שום
סימן לעננות. נסיעה קצרה לאורכה של שדרה רחבה, תנועה כבדה של יום עבודה, פה ושם
רמזור אדום אבל בסך הכול בסדר. אמה מה – חם ולח. תוך מספר דקות אני רטוב ומייחל
לנסיעה מהירה על הכביש המהיר כדי שמשב האוויר יקל עלי קמעה. בקצה השדרה גשר,
עוברים אותו ומיד מתחיל הכביש המהיר. החום אינו מרפה וכמעט שאין הקלה (לא לשכוח,
אני עטוף כולי וממוגן) ואני חושב לעצמי כמה מצבי היה טוב יותר אילו ויתרתי על
המעיל ונשאר בטישירט בלבד.
מרים עיניים
לפנים, לאופק הרחוק ולא מאמין. שמיים שחורים ופיתולי ברקים. זה נראה קצת מימין
ואני מקווה שלא ניפגש. תקווה לחוד ומציאות לחוד. תוך כמה דקות החל לרדת גשם שוטף
ואין מצב לעצור בצד כדי לעטות את חליפת הסערה עלי. האופציה היחידה זה להמשיך
ולקוות לטוב. תוך דקות ספורות פסק הגשם ואני ספוג כולי. להפתעתי הרבה התחלתי
להרגיש מצוין. משב הרוח על בגדיי הרטובים ממש קירר אותי, כאילו אני במזגן. לא חם
לי, לא מזיע, כיף של הרגשה. התגנבה אלי המחשבה שאולי כדאי כל בוקר להרטיב את
הג'ינס, החולצה והמעיל ולתת להם להתייבש במהלך הרכיבה. אחלה של גשם, גשם טוב.
 |
| הכניסה לדרך ההררית |
היום אני אמור
לרכוב 400 ק"מ
ועדיין לא לעזוב את רומניה. מחר עוד משהו כזה ואני בבודפשט. אמרתי לעצמי שאם ילך
טוב היום אמשיך עוד קצת ואף טענתי אל תוך ה – GPS כתובת של מלון קדימה
יותר. נראה היה שהולך טוב אבל אחרי 120 ק"מ ראיתי לדאבוני את התמרור עליו כביש
מהיר ועליו קו אלכסוני מוחק. אכן, נגמר המהיר והכביש הפך לדו מסלולי רגיל, כביש
כפרי, כזה שעובר דרך כפרים ועיירות וככזה הוא משמש בהם רחוב ראשי. נחמד, אבל איטי.
הגבלה ל – 50 במקומות המיושבים, תנועה כבדה של משאיות ענק שפניהן כמוני –
להונגריה. מיד הבנתי למה נגמר הכביש המהיר. מדובר כאן במחסום הררי אותו יש לעבור
והרומנים עוד לא הגיעו, לפחות כאן, לפתרונות הנדרשים (גשרים, מנהרות, חציבות). אז
זהו, אני רוכב בכביש הררי מפותל, צר ועמוס לעייפה, לאורכו של נהר ששמו Olt.
המשאיות הכבדות עולות בכבדות ופס הפרדה מקווקו המאפשר עקיפה, הוא מצרך נדיר ביותר.
מתרשם עמוקות מיפי הנוף ההררי אבל נמנע מעצירות צילום. פשוט לא בא לי לעצור
ולהיווכח שהמשאית הארורה שכל כך הרבה השקעתי כדי לעקוף אותה, תשוב ותיסע לפני.
 |
| נהר ה - Olt. הכביש תלוי מעל הנהר. |
כשרוכבים באפיקו
הצר של נהר, קצת מעליו, על מורדות ההר שמשמאלו, כאשר משמאל ומימין מורדות תלולים
ומיוערים וצריך כל הזמן להתרכז ברכיבה המאתגרת – לא בדיוק מסתכלים לשמיים. דקה או
שתיים לפני שעצרתי בתחנת דלק לתדלוק, שמתי לב שהשמים שחורים. נכנסתי לתחנת הדלק
ונעצרתי בסמוך למשאבה האחורית. לא הספקתי להוריד את הג'ק – וארובות השמים נפתחו והאופנוע
התחיל להירטב. העליתי את הג'ק חזרה והסעתי אותו קדימה לעבר המשאבה המרכזית, עמוק
מתחת לגג ורחוק מהגשם. אילו ידעתי מה עומד לקרות בהמשך היום – לא הייתי טורח
להזיזו. תדלקתי, שילמתי והגשם מתגבר. בצמוד לתחנת הדלק יש מסעדה. התיישבתי והמתנתי
שהגשם יפסק. הרי אמרו שהתופעה הקיצית הזו נמשכת שעה לכל היותר. הרכבים ממשיך לנוע
כמובן והגשם ממאן להפסק. פה ושם הפוגה של מספר דקות אבל השמים המעוננים בכבדות לא
מתירים מקום לספק. הגשם עדיין כאן. שעה ומחצה אני יושב וממתין ואין חדש. קבוצה של ארבעה
אופנועים חולפת על פני, כולם לבושים חליפות סערה והם רוכבים בגשם. כאילו כלום.
משוגעים, אני אומר לעצמי.
 |
| בתחנת הדלק בהמתנה להפסקת הגשם |
חצי שעה נוספת של המתנה חולפת לה ואני כאן כבר שעתיים.
לפתע פסק הגשם. ערפילים של אדים יוצאים ועולים ממדרונות ההרים מכוסי היערות ואני
אומר לעצמי שהגיע הזמן לזוז. השמים מהצד שהגעתי ממנו מתבהרים אבל אלה שנמצאים
קדימה עדיין מכוסים בעננים כבדים ונראה שאי שם קדימה יורד גשם. ברגע זה אני מבין
שלא ארכב היום מעבר לתכנון המקורי ואני מקווה שלפחות ליעד הראשון אגיע בשלום. שמתי
על עצמי את חליפת הסערה, עליתי על האופנוע ויצאתי לדרך. הכביש רטוב, המשאיות הבאות
ממול מתיזות לצדדים, אבל אני מה איכפת לי, החליפה עובדת מצוין. כמעט מיד נכנסתי
לתוך גשם כבד, כזה שמאט את הרכיבה, מגביל את הראות ומחייב לעמוד על המשמר שבעתיים.
אני רוצה לעצור אבל אין איפה. אין שוליים, אין מחסות, אין כלום, ולחץ התנועה מאחור
מחייב אותי להמשיך. מתחיל להרגיש חדירות מים בנקודות הלא מוגנות ע"י החליפה.
הרגלים באיזור השרוכים וכפות הידיים שבתוך כפפות הקיץ. מתנחם בעובדה שלפחות לא חם
לי. הגשם ממשיך לרדת ולפתע באחד הסיבובים מימין, על רחבת כורכר קטנה אני רואה את
ארבעת האופנועים עומדים בגשם ואת ארבעת האופנוענים עומדים צמודים זה לזה מתחת
לגגון רעוע של דוכן מכירות קטנטן. נופפו לי לשלום ונראה היה שהם רוצים להגיד לי
משהו.
 |
| בתחנת הדלק, מחוץ למחסה. |
לא התייחסתי והמשכתי במעלה הכביש בנסיעה איטית כחלק מהשיירה העולה. לאחר
כברת דרך החלו להתרחש עצירות. עוצרים, מתקדמים כמה מטרים, עוצרים וחוזר חלילה.
הגשם ממשיך לרדת בעוז ואני לא מבין מה קורה. אולי תאונה. מגן הרוח מכוסה כולו
בטיפות גשם ובוץ והראות קשה. לפתע במסלול הימני, במסלול בו אני רוכב, נגמר הקטע
הסלול ואני רואה לפני דרך בוצית שבחציה הימני הנמוך יותר זורמים להם במורד מי הגשם
ורק חציה הפנימי הוא אופציה להמשך הרכיבה. משמאל הכביש סלול ובו מתנהלת התנועה
הנגדית כלפי מטה. אני עוצר לרגע, מהסס ובסוף בלית ברירה ממשיך. להערכתי היה אורכו
של הקטע הבוצי המשובש כ – 200
מטר, אותם נאלצתי לעבור תוך שאני נכנס לבורות עכורים שעומקם
לא ידוע, מזגזג ימינה ושמאלה ונמנע מעצירה שיכולה להסתיים בנפילה. והכול תחת גשם.
הייתכן שארבעת האופנוענים ידעו ורצו להזהיר אותי? לא אדע לעולם. כשיצאתי מתחומי
העיירה Boita הפסיק הגשם. גשם רע.
בקטע הכביש
הכפרי, לפני הגשם, הבחנתי בתופעה שראיתי כמותה למכביר גם בבולגריה. עומדות להן שתי
נשים צעירות, לפעמים שלוש ולעיתים אחת בלבד, טובות מראה שלבושן חשוף משהו, ובדרך
כלל מנהלות שיחה ביניהן או שקועות במסך הנייד. לפעמים אני רואה דברים שאינם מובנים
בעיני ולא תמיד אני מתאמץ להבין. כך גם הפעם, עד שראיתי מכונית חונה בצד הדרך, על
השול, כשמימין עומדת לה אחת מנערות החמד הללו, עומדת בפיסוק רגלים חשופות, מרפקיה
על דופן החלון הימני וגופה כפוף בזוית ישרה כלפי הנהג. משוחחים. נראה כמו משא
ומתן. כמה? היכן? איך? פורצות הדרך.
403 ק"מ היום,
יום שני. מחר אני אמור להגיע לבודפשט.
שלום רב לך נתן, התיאורים שלך ממש מקסימים ונראה שבסוף המסע הספר יהיה מוכן. אתה כותב נהדר ואפילו תיאור שלושת הימים הראשונים שנראו לך "משעממים" כתובים בצורה מרתקת. אי אפשר שלא להרגיש את השמחה שבלב בעת טיול שכזה אפע"פ שמעולם לא רכבתי על אופנוע ותמיד פחדתי מהכלי הזה. לך תדע. תגיד בבקשה נתן, לא אומרים שעלולים להתקרר כשיוצאים החוצה עם בגדים רטובים? הגיע הזמן להפריך את האמונה הזו. אז תמשיך להנות ותשמור גם על ההארלי ואני בטוחה ששנה ד' בשביל ישראל כבר תראה לך קייטנה ממש. איריס אסיף, הולכת ברגל.
השבמחקיפה אבא
השבמחקבזכות כל הגשם הזה, מגיע כל הירוק באירופה שגורם לכולנו להיות ירוקים מקינאה!
השבמחקניראה שאתה היתכוננת מראש ולכן גם ההתמודדות פחות מרגשת אותך.