24 מדינות האיחוד האירופי: למה אין לאופנוע ווישר?

קרואטיה, בדרך לזאגרב

בבית המלון בבודפסט, מלון רב מידות, הדרך לחדר האוכל לארוחת הבוקר עוברת דרך הלובי. השעה תשע והלובי הגדול מלא אנשים. מדברים בקול רם, מזוודות ענק פזורות בכל מקום, המקום רוחש ורוגש, נראה כמו קבוצה מאורגנת בפתחו של יום. כשעברתי ביניהם שמעתי לפתע צעקה רמה: "איציק.... איציק....... איפה אתה איציק...... מישהו ראה אולי את איציק?" הצועקת, אישה בגיל העמידה, נראית כמו המדריכה הישראלית של קבוצת טיול מאורגן, ובין לבין כשהיא מחפשת את איציק היא פונה לפקידת הקבלה ומדברת איתה בהונגרית וכל הלובי שומע, הרוב לא מבין. שלוש נשים יפניות שפחות או יותר היו צמודות אלי בדרך למסעדה נראו לי נרעשות לחלוטין. הולכות בצעדי טיפוף קטנים, כמנהג היפנים, צמודות אחת לרעותה, מתלחשות ומפנות חצאי מבט לעבר הצועקת כשעל פניהן הבעת תדהמה מהולה בחשש. תמהני אם גם הן הבחינו בי כפי שאני הבחנתי בהן, ואולי יכלו לנחש מהבעת פני איך אני מרגיש באותו רגע. לא ארבה במילים ולא ארחיב, אומר רק שהימנעות שלי מטיולים בקבוצות מאורגנות כתפיסת עולם רק התחזקה ברגע זה, מבלי להתייחס דווקא למקור משתתפיה. כשנכנסתי לחדר האוכל וראיתי את שדה הקרב שנותר אחרי ארוחת הבוקר על השולחנות, נוספה לתפיסת עולמי הנ"ל גם בושה, והפעם תוך התייחסות למקור הסועדים.

בנין הפרלמנט בזאגרב, קרואטיה

גם הבוקר השמיים מכוסים עננים, אפור בהיר צבעם, עננים לייט. את חליפת הסערה השארתי בארגז הימני ויצאתי מבוקרשט כשפני לזאגרב. נסיעה קצרה על הכביש המהיר, התקדרות עבה מלפנים, אפור בהיר הופך כהה ואני עוצר בתחנת הדלק הראשונה לתדלוק ולהתמגנות בפני גשם. היה קריר ואמרתי לעצמי שאפילו אם לא ירד גשם, תהווה חליפת הסערה גורם מחמם ואצא נשכר כך וכך. גם את כפפות הקיץ החלפתי לכפפות חורפיות ואכן הרכיבה הפכה להיות מענגת, לא חם ולא קר, לא מזיע ולא מצטמרר, מאוזן לגמרי, כמו שצריך.

העננים התחילו לגמגם. ממטירים גשם זרזיפי, לונדוני כזה, כאילו החליטו בינם לבין עצמם שלא להטרידני בגשם אמיתי אבל בלי כלום אי אפשר. מספיק כדי להרטיב את הכביש, מספיק כדי לכסות את מגן הרוח באלפי טיפות זעירות, טיפות שאינן מתפנות מעליהן וממסכות לי את שדה הראיה בהצלחה רבה. אופנוע מודרני מצויד במיטב החידושים הטכנולוגים מעולם התחבורה: צמיגי טיובלס, הצתה אלקטרונית, השבתת הצתה למניעת גניבה, GPS, ABS, בקרת שיוט, מערכת סאונד עוצמתית, תאורת לד ומה לא – רק ווישרים לניקוי מגן הרוח אין. מה כל כך מסובך כאן? עברו כבר למעלה ממאה שנה מאז הומצא הווישר והותקן על מכוניות ורק לאופנועים אין עדיין? נשמע סביר? מה, אף אחד לא חשב על כך? מקבלים זאת כגזירת גורל? אני מציע כאן רעיון לסטרט-אפ חדש וגם מוכן להשקיע בו. בייקווישר. מוכן לוותר בשלב ההתחלתי על השפריצר.

היום חציתי שני מעברי גבול, רומניה/קרואטיה וקרואטיה/סלובניה. ניכר כאן מיד שבניגוד למעברי הגבול הקודמים שחוויתי, המעברים האלה תוכננו, נבנו ומתופעלים עם הפנים לנוסע. לא דרכים צדדיות, לא התפתלויות ולא שני חלקי מעבר נפרדים (ליוצא ולנכנס). באמצע הכביש המהיר, בנקודת הגבול המוסכמת "הצניחו" עליו בוטקעס ומחסומים כשהסביבה נשארת בלתי מופרעת. על הכביש המהיר מאטים את הנסיעה, עוצרים מול הבוטקה, מראים ניירות, המחסום מתרומם וממשיכים בנסיעה על הכביש המהיר, כאילו כלום.

בזאגרב צילמתי את בית הפרלמנט. בית כנסת אין בעיר. בשנת 1941 הוחרב בית הכנסת ע"י הפאשיסטים ששיתפו פעולה עם הנאצים ובמקום ישנו שלט המציין זאת. צילמתי את השלט ואף הטרחתי את עצמי למוזיאון העירוני של זאגרב שם מצוי דגם עלוב של בית הכנסת וכמה אבנים שנותרו ממנו. צלמתי גם שם.

מבקש את סליחתה של קרואטיה על שלא לנתי בתחומה. אני נמצא כרגע בבית מלון כפרי בסלובניה, אחרי ארוחת ערב ושתי בירות. מקווה שהשפעת האלכוהול אינה ניכרת בכתיבה. 441 ק"מ. מחר בלי נדר אני בליובליאנה וגם בווינה.