אני על האוניה
שמעבירה אותי ואת ההארלי לאירופה. ידעתי שאני עומד לבלות שלושה ימים בחוסר מעש
מוחלט ובכוונה תחילה לא שאלתי שאלות. לא רציתי לדעת מראש איך זה יהיה. רציתי
להתנסות בחוויה תוך כדי התרחשותה ולהיות מופתע כל פעם מחדש כשקורה משהו. אז זהו,
שכלום לא קורה.
איטיות היא מילת
המפתח שיכולה לאפיין את ההתרחשויות. הוזמנתי להתייצב במשרדי רוזנפלד ספנות ביום
שלישי בשעה 11:00. אמרו שאקבל את המסמכים, אשלם מס נמל, אתייצב עם האופנוע בשער
הנמל ב – 14:30, עליה על האוניה ב – 15:00 והפלגה ב – 16:00. אז אמרו.
 |
| האוניה |
הגעתי ב – 10:30.
קיבלתי את המסמכים ושלחו אותי למשרדי הנמל לשלם מס נמל. הוציאו ממני כסף והוציאו
לי את הנשמה. תהליך התשלום של 267 ₪ נמשך שעתיים. לא שהיה תור או שהיה מחסור
בכ"א. להיפך, אולם ענק חדש ומודרני ובו עשרות עמדות עבודה של פקידים ופקידות
קיבל את פני ואת פני הנוסע השני שהוצמד אלי (עולה לאוניה עם מכונית מרצדס, פניו
למוסקווה, אזרח ישראלי 4 שנים – אף מילה בשום שפה פרט לרוסית), ורק שנינו היינו
באולם וסביבנו עשרות פקידים/ות שלא עושים מאומה ומה שמדהים בכל הסיפור שהם גם לא
מנסים להסתיר זאת. סמארטפונים מככבים בידי כולם והקרירות הנעימה שהייתה באולם
העידה על כך שרק מערכת המיזוג עושה כאן עבודה. מעבר בין שלושה פקידים שונים, המון
חותמות ולבסוף תשלום במזומן ללא קבלה (המדפסת לא עובדת – נעלמו הדרייברים)
ונסתיימה הסאגה.
במשרד מודיעים לי
שהפגישה עם הסוכן בשער הנמל נדחית ל – 15:00. שולחים אותי לאכול חומוס אצל פאדי ברחוב הבנקים. דווקא חומוס טוב. בשער הנמל מצטרפים אלי ואל הרוסי שני רוכבי אופנוע
נוספים שעולים גם הם לאוניה. זיגי מדרום אפריקה וג'ים מקנדה – שניהם על BMW.
הסוכן מגיע באיחור קטן של רבע שעה, מוביל
אותנו למשרדון ביקורת גבולות – ושוב חותמות. מכאן למשרד קטן עוד יותר, המכס. שני
פקידים צעירים שמתייעצים זה בזה באשר לפעולות הנדרשות לביצוע במחשב. נדמה שלשניהם
זהו היום הראשון כאן ושהמנחה שלהם זנח אותם ונסע לביתו. הרבה ממתינים לשרותם
לפנינו ושוב אחרי כמעט שעתיים מגיע שקשוק החותמת הגואלת.
 |
| עולים תחילה מאחור על הרמפה הגדולה ואח"כ בשמאלית לסיפון העליון |
ב – 17:30, אחרי
ביקור קצר בדיוטי פרי, עולים סוף סוף לאוניה. מתבשרים שההפלגה ב – 20:00 ומיד לאחר
מכן מתברר שבעצם האוניה זקוקה לתדלוק ויש דחייה של 3 שעות. נתבשרנו גם שהאוניה לא
מפליגה ישירות ליוון אלא מבצעת עגינת ביניים בקפריסין, בנמל לימסול. כמו שאמרתי,
אוהב להיות מופתע. כולם כאן טוענים שכל הדחיות וכל מה שיקרה ויכול להתפרש כעיכוב
לא ישפיע כהוא זה על מועד הגעתה של הספינה ליוון. מה שלא יקרה – הספינה תגיע למעגן
Avion ביום שישי ב – 08:00. עוד נראה.
קיבלתי תא נעים
למדי. רק לעצמי, בלי שותפים. מיטה, שולחן, ספסל, כיסא, ארון, שירותים ומקלחת
צמודים. ארוחת ערב, שוטטות בספינה ועל הרציף בערב קריר ונעים, התוודעות לשני
האופנוענים האחרים, מקלחת וכניסה למיטה ב – 23:00 היו אקט הסיום של היום הראשון.
בחצות בדיוק רעם התנעת מנועי הספינה העיר אותי. 15 דקות של יציאה מהנמל ואני חזרה
במיטה.
 |
| על הסיפון העליון לאחר קשירה |
אל לימסול הגענו
ב- 11:30. בקושי ניתן היה לעמוד על הסיפון בשל הרוח העזה. הים עד כאן היה רגוע
מאוד והשייט נעים וחלק. מחיפה יצאנו כמעט ללא מטען. פחות מעשר משאיות/מכולות.
בלימסול נוספה כבודה רבה; הסיפון התחתון (הסגור) מלא לחלוטין והעליון, בו גם
נמצאים האופנועים, התמלא לכדי מחצית שטחו. אוניה זו, ALIOS (Limassol) איננה אוניית מכולות רגילה אלא אונייה למטענים על
גלגלים. בחלקה האחורי מצויה ראמפה מתרוממת שבשעת העגינה היא מורדת אל הרציף ומשמשת
מישור משופע רחב דרכה עולות ויורדות משאיות, מכוניות, אופנועים, נגררים וכו'. גם
מכולות מוכנסות פנימה אבל לא בעזרת מנופים כמקובל אלא כשהן מונחות על משטח עם גלגלים
ונדחפות פנימה בעזרת ראש משאית מיוחד. חלק מנהגי המשאיות מתלווים אליהן וכמוני
לכולם תאי שינה, רובם משותפים לשני נהגים. בחדר האוכל אוכלים כולם במשותף (צוות
ונוסעים), שלוש פעמים ביום. האוכל בסדר, לא פחות ולא יותר, מאוד שומני ודי מגוון.
הנקיון סביר בהחלט ובסך הכל נחמד ונעים.
 |
| זיגי (ימין) וג'ים (שמאל) |
זיגי (זיגפריד
הולר) הוא אזרח גרמני שחי כבר למעלה מ – 25 שנה בקיפטאון, דרום אפריקה. בן 63,
בעליה של חברת ספארי המארגנת ומוציאה לפועל טיולים לאירופאים דוברי גרמנית
(גרמניה, אוסטריה, שוויץ), שהחליט לקחת חופשה ויצא ב - 1.4 מקיפטאון למסע רכוב על
אופנוע לכיוון צפון לאורך אפריקה המזרחית בדרכו לגרמניה למשפחה. בסיום הוא ישאיר
את האופנוע בגרמניה ויטוס חזרה לקיפטאון. עד כה הוא עשה למעלה מ – 14,000 ק"מ
כשמאחוריו בין השאר טנזניה, קניה, אתיופיה, סודן, מצרים, חצי האי סיני וישראל.
האיש מלא סיפורים וחוויות ואם נותנים לו, הוא לא סותם ואוכל לך את הראש בתיאבון
רב.
ג'ים הורלבאט (59)
הוא אזרח קנדי ממוצא שוודי שרוב ימיו עבד בתעשיית הנפט. ב – 1.4 פג החוזה הנוכחי
שלו בדובאי והוא החליט לעשות דרכו חזרה לביתו בוונקובר ע"ג אופנוע. מדובאי
הוא הטיס אות האופנוע שלו לירדן ומשם ברכיבה עד חיפה. מיוון הוא מתכוון להסתובב
באירופה (ואולי גם במרוקו) עם שני חברים שלו המצטרפים אליו (כ"א במועד אחר)
מבלי שיש לו תוכנית ברורה וסגורה מבחינת מסלול ולו"ז. זרוק אמיתי. אח"כ
איכשהו יטיס את האופנוע לארה"ב וימשיך ברכיבה עד הבית (שוב, אין תוכנית
עדיין). מסתבר שאני לא
המשוגע היחידי. עושה לי טוב להיווכח בכך.
היום השני לשייט
עובר בנינוחות רבה ובחוסר מעש מוחלט. האוניה הרימה עוגן אתמול בלימסול ב – 19:00
ומאז היא מפליגה במזג אויר נהדר במהירות של 30 קמ"ש לאורך
חופי אנטליה, חוצה את מעבר המים בין טורקיה לרודוס וממשיכה מערבה לכיוון יוון.
ביקשתי ונעניתי בחיוב ע"י הקצין השני לבקר בגשר הפיקוד. אדם חביב, יווני
במוצאו, שענה על כל שאלותיי ואף התעניין בתוכנית שלי. לדבריו במהירות השיוט הזו
נגיע ליעד ב – 03:30 אבל כיוון שנקודת העגינה תתפנה עבורנו רק ב – 08:00 אין טעם
למהר ובמהלך הלילה תואט מהירות ההפלגה כדי שנגיע בזמן המתאים.
 |
| ים שקט, מזג אויר מדהים, הפלגה חלקה |
יפה מאוד, שמח שלא נזקקת לכדורים נגד בחילות למיניהם.
השבמחקתמונות משובחות, כרגיל. האם אתה גם כותב יומן מסע, במחברת/מחשב, או רק בבלוג?
השבמחקאכן לא קל המסע בים וים שקט זו מתנה נהדרת לפתיחה. שיהיה שבוע נהדר-כך מברכים במוצ"ש, למרות שאני לא יודעת מתי תיקרא הודעה זו.
מיכל