יום שני בפולין

בית הפרלמנט הפולני בווארשה

בניגוד למלונות אחרים, צלחות ענק ריקות עמדו בקצה שולחן תקרובת ארוחת הבוקר והתחננו – מלא אותנו. בדרך כלל בארוחות הבוקר בבתי מלון מעורמות צלחות קטנות או לכל היותר בינוניות בגודלן. כאן הן ענקיות. לקחתי צלחת ובהתאם להערכת יכולתי לבלוס מזון בבוקר, העמסתי מכל טוב והתיישבתי לאכול. אל השולחן שלידי הסבו 5 גברים פולנים וניכר היה שאת מלאכת האכילה הם סיימו זה מכבר. צלחות הענק ריקות, עליהן מונחות צלחות קטנות יותר ששימשו לקינוחים, פה ושם שאריות מזון והם יושבים להם בניחותא, לוגמים קפה של סיום, ומנהלים רב שיח קולני למדי. צחוקים גם לא חסרו מידי פעם, ונראה היה בעליל שהם נהנים. לפתע שקט. השיחות כמו הצחוקים נדמו ולא הבנתי מדוע. לשולחן התקרב גבר פולני, צעיר מעדת החמישה, רב ממדים, אחד מאלה שמרכינים ראש כשהם מתקרבים למשקוף של דלת. כל החמישה החלו בתנועת קימה מהכסא שהופסקה בהוראתו של הגברתן. השולחן המלבני אליו הסבו החמישה מיועד למעשה לארבעה סועדים, שניים מול שנים כאשר שני צידי השולחן הצרים אמורים להישאר חופשיים. במקרה הזה החמישי שבחבורה תפס צד אחד צר בעוד השני נשאר ריק. ברכות של נימוס, היסוס קל של הגברתן, קבלת החלטה ומיד אחד מהחמישה מזנק מכיסאו, גורר במהירות מהשולחן הסמוך כיסא לצד הצר השני, והגברתן במחווה מופגן של אדנות מתיישב. משפט אחד או שניים נלחשים לחלל האוויר והגברתן קם ופוסע לעבר שולחן המזון, חוזר ובידיו ספל קפה וצלחת קטנטנה עליה מונח מין מאפה, אחד בלבד. וואלה אמרתי לעצמי, סטאייליסט. מפגין איפוק שמשמעו כוח רצון חזק, אדנות שאומרת אני שונה מכם, אנחנו לא מאותה ליגה. יושב איתם, לוקח ביסים קטנים מהמאפה המזערי, לוגם מהקפה שלוקים קצרים ובשולחן דממה. חמישה גברים בשנות העמידה וגברתן אחד צעיר מהם. אין זכר לעליצות ששררה בקרב החמישה לפני שהופיע השישי. חידה היא בעיני. לפתע מצלצל הסלולארי של הגברתן, עונה במילה אחת או שתיים, קם ומתרחק מהשולחן להמשך ניהול השיחה הטלפונית. החמישה מתעוררים לחיים ומחליפים כמה משפטים בהנמכת קול.

בית הכנסת נאזשיק בווארשה

שתיים שלוש דקות עוברות והחמישה משתתקים שוב. חזר הגברתן ולתדהמתי הרבה בידו הימנית צלחת ענק עמוסה בהר של מזון ובשנייה צלחת בינונית שהעוגות מאיימות לגלוש ממנה בכל רגע. התיישב והתחיל לבלוס. ביס אחרי ביס, נקניקיות, ביצים קשות, ביצים עין, מיני נקניק, גבינות צהובות, לחמניות, לקרדה, זיתים, הכול. והחמישה יושבים ומחרישים, הם מזמן גמרו לאכול ואף אחד מהם לא מעיז לקום ולעזוב את השולחן. גם אני סיימתי מזמן אבל נשארתי מרותק למקומי למראה האפיזודה המוזרה שמתרחשת לנגד עיני. סיים הגברתן, קינח בלגימת מיץ, קם מהשולחן ואיתו חמשת האריסים. הוא מוביל והם אחריו. עד לרגע זה עדיין חידה היא בעיני.

רוב היום רכבתי בדרכים כמו זו

ביציאה מהמלון ולאורך כול היום השמיים היו בהירים ולעיתים מעוננים חלקית. שום דבר שמזכיר את אתמול. לווארשה הגעתי לאחר רכיבה של קצת למעלה משעה. עיר יפה בעלת מבנים מודרניים מרשימים, רחובות רחבים, תנועה רבה אבל ללא עומס ובטח שללא פקקים. לבית הפרלמנט הגעתי בקלות. קשה להתרשם כיוון שהבית מוקף ע"י עצים גבוהים שמסתירים אותו כמעט מכל עבר ולהכנס אל תוך החצר הפנימית אסור. צילמתי את מה שניתן היה ופניתי משם לבית הכנסת נאזשיק שהוקם בשנת 1899. כאן התמונות כבר יותר מוצלחות, החיצוניות כמו הפנימיות (10 זלוטי דמי כניסה).

הזלוטי הוא מטבע מאוד ידידותי. ערכו כמעט כערך השקל ומאוד קל לתייר הישראלי לערוך השוואות. מחירו של ליטר בנזין – 5.2 זלוטי. אתמול חדר בבית מלון מחוץ לעיר כולל ארוחת בוקר – 110 זלוטי. הערב כנ"ל – 120 זלוטי. ארוחת ערב צמחונית הכוללת סלט ענק מגוון ומטובל לטעמי, מנת פירה עסיסי במיוחד ובירה חצי ליטר – 26 זלוטי. ישראל יקרה.

בניגוד לאתמול, הרכיבה מווארשה לעבר ליטא התנהלה על כבישים מהירים ודרכים כפריות לסירוגין. מטבע הדברים רכיבה איטית יותר ובנופים מעניינים. מידי פעם רואים חסידות בשדות וגם על קינים המוצבים בראשי עמודים יעודים שהוצבו במקומם ע"י בני אנוש. באחד המקרים כשעצרתי לצלם הייתה בקן אימא חסידה (או אבא חסיד) ושני גוזלים. בעודי מתבונן הגיע לקן אבא חסיד (או אימא חסידה) עם מקור מלא כל טוב והגוזלים התעוררו לתחייה והואכלו באחת. עכשיו הגיע תור החסיד/ה השני/ה לעזוב את הקן ולהביא מזון לגוזלים. היה מרתק.

חסידה פולניה ושני גוזליה

המראות מסביב החזירו אותי לימי ילדותי ולסיפורים מזרי האימים אודות היערות הסבוכים והחשוכים שבקלות הולכים בהם לאיבוד. עצרתי בשולי הדרך הכפרית והחלטתי להיכנס רגלית לתוך היער כדי לבחון מקרוב האם יש אמת באגדות מסמרות השיער. פסעתי פנימה אל תוך מעבה היער כשמידי פעם אני בועט בעלווה העמוקה שכיסתה את ריצפת היער, מסמן לעצמי את הדרך חזרה, לך תדע. חשוך למדי שם בפנים, העצים צפופים וצמחייה נמוכה ביניהם מקשה על המעבר. קולות התנועה על הכביש כמעט נדמו ובחלל ציוץ קל של ציפורים. כשהבנתי את הפרינציפ נעצרתי, צילמתי (הצילום יצא בהיר וחוטא למציאות) וחזרתי על עקבותיי. כנראה שיש משהו מן האמת בסיפורי הילדות ובאגדות.

בדרכים כפריות כאשר תשתית הכביש גרועה, משנה הכביש את צורתו בשל לחץ גלגלי המכוניות (ובעיקר המשאיות הכבדות) עליו. באזור המגע בין הצמיג לכביש נוצרים שני שקעים עמוקים לאורכו של נתיב אחד ושניים זהים לאורכו של הנתיב הנגדי. אני קורה לזה תופעות הגמל הדו-דבשתי. כמו שני קוליס המוכרים לכולנו בדרכים בוציות שהתייבשו. מטבע הדברים אופנוען מעדיף לרכב באמצע הנתיב, רחוק משולי הכביש ורחוק מהנתיב הנגדי. זה מה שאופנוען רוצה, אבל זה לא יוצא. האופנוע על דעת עצמו יורד תמיד לאחד החריצים, או הימני או השמאלי והרכיבה הופכת להיות בלתי יציבה. בעיקר נוצרת בעיה ביציאה לעקיפה. רציתי בעצם רק להגיד שחלק מהדרך של היום היה כזה. זהו.

בתוך היער הפולני. במציאות חשוך יותר.

אה, דבר נוסף. מזה מספר ימים אני מנסה למצוא מיכל דלק רזרבי מיטלטל שאוכל לקחת אותו עימי למקרה שאתקע בלי דלק ובעיקר לנוכח הנטייה שלי לדחות את מועד התדלוק עד כמה שניתן (כתבתי על כך באחד הפוסטים הקודמים). מוכרים כאן מיכלים כאלה המצוידים בזרבובית תדלוק אבל הם שמנמנים בצורתם ואינם נכנסים לתא האופנוע. אתמול מצאתי מונח על פח הזבל בחניון המלון מיכל דומה, ריק, דק גזרה שתכולתו 4 ליטר ובתוך חריץ יעודי תקועה זרבובית שצבעה אדום. בינגו. בתחנת הדלק הקרובה הסביר לי המתדלק שבמיכל היו מי שפריצר של ווישרים ולאחר ששטפתי אותו מילאתי לתוכו 4 ליטר בנזין 95 אוקטן, פיניתי לו מקום בתא השמאלי ואני רגוע עכשיו.

היום 412 ק"מ. מחר בלי נדר אני עובר דרך וילנה, בירת ליטא.

בית הכנסת בווארשה, מבט מבפנים

מיכל שהיו בו מיי שפריצר לווישרים משמש אותי עכשיו כמיכל דלק רזרבי
שימו לב לזרבובית האדומה

בווארשה לאדריכלות פנים רבות

מישהו יודע לתרגם?

יום שני 22.6.2015