24 מדינות האיחוד האירופי: מקסימום 90 קמ"ש

בניין הפרלמנט הלטבי בריגה

הבוקר כשיצאתי מהמלון בהיותי עדיין בליטא, הערכתי שזה עומד להיות יום קשה. לאו דווקא בגלל הקילומטראז' אלא בעיקר לאור העובדה שאני עומד לקצור פעמיים. פעם בריגה ופעם בטאלין. כניסות לערים וניווט בהן כדי להגיע לבית הפרלמנט ולבית הכנסת מאוד מייגעות, ונוטלות ממני את מירב האנרגיה היומית. עטוף כראוי יצאתי מוקדם יחסית אל שמיים מעוננים, כבישים רטובים וטמפרטורה נוחה. העיירה נראתה שוממה, סגורה ומסוגרת, אין נפש חיה מהלכת ואין מכונית נוסעת. כמו יום כיפור. יום חג היום בליטא, חוגגים את היום הארוך בשנה (הם נוהגים לומר שחוגגים את הלילה הקצר בשנה) וכנראה מה שאני רואה הינה תוצאה ישירה של חגיגות אמש, שחדרו עמוק אל תוך הלילה עם הרבה שירה וריקודים ועוד יותר בירה (כך ראיתי בטלוויזיה). דווקא מצא חן בעיני המצב הזה, רק אני וההארלי חוגגים ואיש אינו מפריע. רכיבה של שעה בכבישים כמעט שוממים ואני בריגה, בירת לטבייה. עוד עיר בלטית טיפוסית. בית הפרלמנט כמו גם בית הכנסת נמצאים בחלקה העתיק של העיר מה שאומר שכדי להגיע אליהם צריך לאכול הרבה אבנים משתלבות שכבר מזמן נשבר לי מהן, והכול ברחובות צרים. מתחם בית הפרלמנט הוא איזור מאובטח כך שלא ניתן היה להגיע אליו עם האופנוע בעוד שאל בית הכנסת ניכנסתי דרך סמטה סגורה וננזפתי ע"י השוטר המאבטח. במקרה זה יצאתי בזול הודות ללוחית הרישוי עטורת דגל ישראל. בית הכנסת היה פתוח ואף היו בו קומץ יהודים שישבו סביב שולחן, אכלו משהו וכנראה גם עסקו בלימוד.

בית הכנסת בריגה

תדלקתי בתוך העיר ויצאתי צפונה לכיוון אסטוניה. בתחילה היה זה כביש מהיר, נוח ונעים לרכיבה שלפתע נגמר והפך להיות כביש רגיל. בנקודה מסוימת עלה לפתע באפי ריח הים ואכן מבט מהיר שמאלה מגלה ים אפור, גלי משהו. הים הבלטי או מפרץ ריגה, שהוא חלק ממנו. ככל שאני מצפין מצב הדרך הולך ומתדרדר, מה שנקרא כביש משובש, אפילו מאוד. מבוצעות בו עבודות תיקון בקטעים רבים והם נעשות תמיד בנתיב אחד מה שאומר שנשאר נתיב אחד בלבד לתנועה דו סטרית. בד"כ במקרים כאלה עומדים שני עובדים, כל אחד בקצה האחר ובעזרת מכשירי קשר הם מווסתים את התנועה לסירוגין, פעם צפונה ופעם דרומה. אבל היום חג, שבתון, אין הוקי-טוקי. במקרה זה מציבים רמזורים ניידים שמתחלפים ביניהם כל 5 דקות, ללא תלות בעומס ובכיוונו. בזבוז זמן צועק לשמיים. הרבה פעמים קרה שהמתנתי דקות ארוכות וממול לא מגיעה תנועה כלל. תוספת זמן משמעותית למשך שהותי באוכף היום. כשהגעתי למעבר הגבול עם אסטוניה נפסק הסיוט באחת והדרך הפכה למצוינת מכל בחינה. הבעיה היא שבאסטוניה מוגבלת מהירות הנסיעה ל – 90 קמ"ש (70 כשעוברים בתוך עיירות) וכולם מצייתים. לא יאומן ממש. כולם, אבל ממש כולם משייטים להם בנחת, כמעט לא עוקפים, כולל כאלה שנראים ערסוותים אסטונים. פרט למקרה אחד, לא ראיתי ניידת משטרה בדרך, והדבר היחידי שמזכיר מידי פעם את המגבלה החמורה הם תמרורי מצלמות אכיפה, כנראה תמרורי דמה (במצלמות עצמן לא הצלחתי להבחין) וגם המספר 90 צבוע על הכביש מוקף בעיגול אדום גדול. מבחינתי המשמעות היא שאני משייט ברגוע וצריכת הדלק יורדת פלאים. אני מושך עם התדלוק עד העיר טאלין עצמה ואכן 310.9 ק"מ מול תדלוק של 15.37 ליטר נותן צריכת דלק מצוינת של 20 ק"מ לליטר (בדרך כלל כשאני על הכבישים המהירים המספר הוא 16).

בניין הפרלמנט האסטוני בטאלין

בלטבייה וגם באסטוניה בורכתי בקטעי גשם. טוב, זה כבר סטנדרטי ולא ארחיב. אומר רק שיש לעיתים כבישים שיורד עליך גשם גם כשלא יורד גשם. הניקוז שלהם גרוע, הם נשארים רטובים לאורך זמן וצמיגי המכוניות הנוסעות לפניך, כמו גם צמיגי העוקפות ואלה שבאות ממול – עושים את העבודה. לטאלין הגעתי לאחר נסיעה רצופה מתדלוק לתדלוק (311 ק"מ) עם שלפוחית כמעט מפוצצת, ולהכעיס אין בתחנת הדלק מקום של כבוד.

ביקור חטוף בבניין הפרלמנט האסטוני השוכן במצודה עתיקת יומין, ובבית הכנסת, מבנה חדש ומודרני ללא שום סימנים יהודים. צילומים מתבקשים ויאאלה למלון. 390 ק"מ.

מחר בלי נדר יום שונה בתכלית. שייט צפונה של 93 ק"מ במעבורת להלסינקי, בירת פינלנד ומשם בערב ולאורך כול הלילה שייט נוסף של 16 שעות במעבורת אחרת לשטוקהולם. מחר גם לא יהיה פוסט. נראה איך הים הבלטי ישפיע עלי. בכל מקרה יש לי אקמולים נגד בחילה.