24 מדינות האיחוד האירופי: פריז לוהטת

בית הכנסת בפריז

בשגרה, בימי שלישי, אני משחק פוקר עם 3 מחברי לילדות. כול שבוע. אנחנו עושים זאת בסבב בתים וכשמגיע תורי, אני מכין ארוחת צהרים אליה אנחנו מסבים לאחר שסיימנו לשחק. היום נזכרתי בשני מאכלים שאני מכין לעיתים, מרק שעועית ותפוחי אדמה בתנור.

שתי כוסות של שעועית, אחת לבנה ואחת אדומה אני מבשל לכדי התרככות מלאה לאחר שהושרו במים במשך הלילה. בסיר נפרד אני מטגן בצל גדול בשמן ולאחר שהשחים אני מוסיף את השעועית המבושלת כשהיא מסוננת. למי הבישול אני מוסיף מים רגילים כדי 4 כוסות, שופך לסיר, מביא לרתיחה, מוסיף מלח, אבקת צ'ילי ופפריקה חריפה (זהירות עם הכמויות) ומוסיף לבשל על אש קטנה עד שהמרק מוכן.

2 ק"ג תפוחי אדמה אדומי קליפה, חתוכים (עם הקליפה) לפרוסות רוחביות בעובי 2 ס"מ מתבשלים תחילה עד שהם רכים. על תבנית אני פורס נייר אפיה ומשמנו בשמן זית בעזרת מברשת. מניח את הפרוסות על הנייר, משמן גם אותן, מפזר מלח גס ותימין ומכניס לתנור טורבו שחומם מראש ל – 180 מעלות. לאחר שהשחימו מעט, אני מוציא את התבנית, הופך את כל הפרוסות, משמן, מלח גס ומחזיר לתנור עד גמר האפייה.

הבוקר יצאתי מהמלון בשעה מוקדמת. יום ארוך לפני ופריז מכינה לי קבלת פנים. תחילתה של הדרך נעימה, כשאני משייט לי על דרך כפרית הזורמת במקביל לכביש המהיר. ירח הדבש הזה מסתיים במהרה ואני עולה על הכביש המהיר. מיד הבנתי עם מי ועם מה יש לי עסק. 3 נתיבים עמוסים לעייפה במכוניות שבעליהן מזדרזים פריזה למלאכת יומם. 3 נתיבים שבמהרה הופכים לארבעה וככל שמתקרבים העירה, התנועה מואטת ואף נעצרת לחלוטין מידי פעם. תחילה רכבתי כמו ילד טוב בתוך שיירת מכוניות בתוך אחד המסלולים, כשלפתע שמתי לב לתופעה מעניינת, בלתי מוכרת לי עד כה. בין המסלול השמאלי לבין זה שמימינו נוצר מסלול נוסף, לדו גלגלי בלבד. זה לא שמסומן מסלול נוסף, הוא נוצר ע"י נהגי הפחיות לטובת הרוכבים. במסלול השמאלי הרכבים נצמדים לשמאל כאשר שני הגלגלים השמאליים על קו ההפרדה הלבן ולעיתים אף עוברים אותו לשמאלו, ואילו נהגי המסלול האמצעי נדחקים ימינה, ביוזמתם הם, ובכך נפתח מסלול רכיבה פנוי לאופנועים והם בהמוניהם דוהרים בו קדימה. יחסית לרכבים, תנועת האופנועים/קטנועים זורמת יפה, אבל עדיין מדובר בתנועה איטית ובעומס כבד. הפטנט הזה עובד יפה על הכביש המהיר אולם ברגע שנכנסים לרחובות העיר עצמה – נגמרת החגיגה. האופנוע הופך להיות חלק מהתנועה, לטוב ולרע (בעיקר לרע), השעה כבר קרוב לעשר ופריז רותחת. 35 צלסיוס בצל, האוויר עומד, התנועה עומדת ואני מתבשל. כאן הרלוונטיות למרק שעועית. הרגשתי כאחד הפולים (לבן או אדום, לא חשוב) כשהוא ושאר חבריו הצמודים אליו בסיר, נמצאים בתוך עיסה מבעבעת רותחת – ואין מוצא.

בניין הפרלמנט בפריז, ארמון בורבון

איך שהוא הגעתי בעמל רב לבית הכנסת, מתחם מוגן עם שומר חמוש שניאות בטובו לאפשר לי חניה קרובה לצורך הצילום. משם לבית הפרלמנט (ארמון בורבון) היושב על גדת הסיין ולבסוף בניין הסנט שמיקומו בתוך גני לוקסמבורג.

ברחתי מהעיר כול עוד רוחי בי ופני דרומה. היעד הבא, ליסבון של פורטוגל אליה אגיע בעוד יומיים. רווח לי מאוד מיד כשעליתי על הכביש המהיר אבל הטמפרטורה ממשיכה לנסוק ואני מתחת למעיל הרכיבה ממשיך לאבד נוזלים בקצב. לפני 450 ק"מ עד המלון, וביום לוהט כזה צריך לאמץ אסטרטגית רכיבה מתאימה. אני מרבה בעצירות, לתדלוק וככה סתם למנוחה ושותה כול הזמן, כמויות. את בקבוק השתייה שאך רוקנתי אני ממלא במי ברז רגילים וממש לפני חידוש הרכיבה אני מרטיב את מכנסי הג'ינס, מהמפשעה ועד הנעלים, ממש מספיג במים. 20 דקות של רכיבה מעניקות לי תחושה שאני תחת מזגן עד שהג'ינס מתייבש, 20 דקות של נחמה פורתא.

במכונית קשה בדרך כלל לדעת האם אתה נוהג נגד הרוח. עם או נגד הרוח, כמעט ולא מרגישים. על אופנוע הסיפור אחר לגמרי. אתה מיד מרגיש אם הרוח איתך או נגדך, כלומר אם היא גבית או חזיתית. כשהרוח גבית האופנוע יציב, הרבה יותר שקט, המנוע לא מתאמץ. רוח נגדית מאיטה את המהירות וגורמת לחוסר יציבות, וכדי להתמיד במהירות הרצויה, עליך לאמץ יותר את המנוע ובכך להגביר את הרעש שהוא מייצר ולהשלים עם רטט הרעידות המתגברות מתחת לישבן ובידיות האחיזה בכידון. אני רוכב דרומה והרוח דרומית. זו הרוח שמביאה את גל החום הנוכחי מצפון אפריקה, מהסהרה. נגדית וגם לוהטת וכאן הרלוונטיות לתפוחי האדמה. כך בדיוק אני מרגיש כשאני פותח את דלת התנור ומוציא את המגש כדי להפוך את הפרוסות.

היום 597 ק"מ. מחר בלי נדר רכיבה ממלון למלון (בפורטוגל). אין זה מן הנמנע שמחר לא אפרסם פוסט.